<h1>אגודה סימן מ"ה</h1>
<h2>דף ל:</h2>
אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לדפנות. ושוין בסוכת חג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו. ומי מהני תאה והיא אמרינן מניין לעצי סוכה שאסורים כל שבעה וכו' ופרוק ולא מהני בה תנאה והא תניא סיככה כהלכתא ועיטרה אסור להסתפק עד מוצאי יו"ט האחרון של חג ואם התנה הכל לפי תנאו. ותירץ דקאי אנויי סוכה ודווקא בנפלו דליכא איסורא דבזויי מצוה אלא משום מוקצה להכי מועיל תנאה דאינו בודל מהן כל בין השמשות. אבל לא נפלו ואסורים משום בזוי מצוה לא מהני תנאה. ובסוכה עצמה לא מהני תנאה דעל כרחו יבדיל כל בין השמשות. ופריך תלמודא מה שאמר מהפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים דיוצא בו ואוכלו למחר, ומשני התם מפסקי לילות מימים.
<h2>דף לא.</h2>
מביאין עצים מן השדה במכונס וכן מן הקרפף אבל לא עלי קנים ועלי גפנים, ואע"ג דמכנפי כיון דמדלי להו זיקא כמאן דמבדר דמו, ואי אנח עליהו מידי מאתמול שפיר דמי כיון דלא מובדר.
<h2>דף לא:</h2>
אין מבקעין עצים מן הסוואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט לפי שאינה מן המוכן. וכשהן מבקעין שאר העצים אין מבקעין לא בקורדום ולא במגירה אלא בקופיץ. אמר רב לא שנו אלא בנקבות אבל בזכרות מותר. איכא דמתני אסיפא אלא בקופיץ לא שנו אלא בזכרות אבל בנקבות אסור. ופסקו הגאונים כלישנא בתרא. זכרות צד הקצר.
מקצצים עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך אסור, ואם הותיר מותר. פרדס הגדול לרש"י סימן קמ"ה].
